פסיפס' - מרכיבים עולמות'
פסיפס הינו כתב העת העברי הראשון, תחילתו תחת השם "עקד לשירה", מיועד לשירה בלבד והוא כולל מודרני וקלאסי, יהדותי וכלל עולמי, מקור ותרגום, ביקורת וליריקה.
הוא קיים באופן סדיר למעלה מ- 25 שנה. בכדי להמשיך ולהפיץ שירה על גווניה ורבדיה השונים אנו נדרשים לסיוע, כדי להביא לדפוס את ההשקפה וראיית האמנות. מפעל הפיס, משרד התרבות והספורט ועיריית ת"א הם השותפים לדרך, ועל כך אנו מודים ומברכים.
מתחדשים! - 'פסיפס' עכשיו גם באינטרנט
שותפינו לדרך
קצת עלינו
העורך הראשי
אביב עקרוני
אביב עקרוני, בנו של המשורר היידי צבי-הירש עקרוני (אקרמן) (1911־1979), נולד בתל-אביב בכ' בניסן תרצ"ה, 23 באפריל 1935. מבקר ספרות, מתרגם ומשורר, מורה ומחנך. מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות ובהיסטוריה ובעל תואר דוקטור מאוניברסיטת שטרסבורג בצרפת. כמו כן נושא תעודת הוראה לבית ספר על-יסודי, תעודת מתרגם ותעודת ספרן. שימש בתפקידים בכירים במערכות החינוך בארץ ובעולם, במשרד החוץ (כקונסול ישראל בשיקגו), בעיריית תל-אביב (מנהל האגף לחינוך על-יסודי), חבר בהנהלת "אורט" העולמי, מנהל המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית בארצות הברית, מנהל בית המדרש למורים בגולה, מנהל בית ספר תיכון חדש בתל-אביב, חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות, חבר ההנהלה של אגודת הסופרים העברים וממלא-מקום היו"ר שלה, סגן נשיא פא"ן ישראל, יו"ר העמותה לניהול גנזים, חבר אקו"ם, חבר בוועדות שיפוט של תחרויות ספרותיות (פרס ביאליק, פרס ברנר, פרסי אקו"ם ועוד), יועץ המכון לתרגום ספרות עברית. פרסם ספרים בתחומי הספרות, ההיסטוריה והיהדות, וכן שירים ומאות מאמרי ביקורת בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. נשוי לאמנית בלה לבית גולניק ולהם 4 ילדים.
[מקורות: תדהר, גרנות, לקסיקון הֶקְשֵריִם לסופרים ישראלים, ויקיפדיה]
המייסדים
איתמר יעוז-קסט
נולד בשם פֵטֶר אֶרווין קסט בשנת 1934 בעיירה סרווש במחוז בֵּקֵש בהונגריה (בדרום-מזרח הונגריה של ימינו) במשפחה יהודית-הונגרית. סבו מצד אביו, אלכסנדר קסט, היה סוחר עצים בעיירה סרווש. מצד אמו הוא נצר לשושלת רבנים גדולה וידועה, שושלת זילברשטיין (הבולטים בשושלת זו הם הרבנים שלמה, דוד וישעיהו, מראשי האורתודוקסיה ההונגרית).
יעוז-קסט נולד למשפחה שעברה תהליך של התבוללות - סבו מצד אמו, עוה"ד יוליוס אֶזֶה, האמין שהשתלבות בחברה ההונגרית-הנוכרית היא הפתרון לבעיית היהודים, וכדי להקל על תהליך ההתבוללות בחר בשם "אֶזֶה", שם בעל צליל הונגרי מובהק (שם זה עוברת על ידי המשורר ל"יעוז"). ההתבוללות לא הצילה את המשפחה בימי השואה. יוליוס אֶזֶה ורעייתו נרצחו באוסטריה באפריל 1945. אביו של המשורר, ד"ר בילא קסט, אימו ואחותו נשלחו יחד עמו למחנות הריכוז. הם היו במחנה הריכוז ברגן-בלזן, והשתחררו מרכבת-מוות בלב גרמניה ב-13 באפריל 1945.
משפחת קסט עלתה לישראל בשנת 1951
יעוז-קסט היה מורה בבית ספר תיכון בתל אביב, ותחת ידו גדלו והתחנכו ד"ר מיכל גוברין, עמרי ניצן, מיכה לבינסון, מיכאל הנדלזלץ ורבים אחרים הנושאים בתוכם ערכים שהטמיע בהם, למען התפתחות התרבות, הספרות והתיאטרון בישראל.
בשנת 1958 ייסד, יחד עם אחותו מריצה, את הוצאת הספרים העברית הראשונה שיועדה לשירה בלבד, "עקד", ואת כתב העת "עקד לשירה" (שיצא לאור משנת 1960 ועד שנות ה-70) וכתב העת "פסיפס" שהמשיך אותו.
בשנת 1959 פרסם יעוז-קסט את קובץ שיריו הראשון "מלאך ללא כנפיים" בהוצאת עקד. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961, פרסם את מחזור השירים "נוף בעשן - פרקי ברגן בלזן", שירי השואה שזכו בפופולריות רבה.
בשנת 1985, ביקר יעוז-קסט בעיר ילדותו בהונגריה ופקד את קברותיהם של קרובי משפחתו. ביקור זה חל במקרה ביום השנה למותו של הרב ישעיהו זילברשטיין, קרוב משפחתו משושלת זילברשטיין. בשובו ארצה כתב את השיר "זימון" - שיר המתעד את הביקור ואת השפעתו על חייו. בעקבות ביקור זה בבית הקברות בהונגריה החל יעוז-קסט בתהליך הדרגתי של חזרה בתשובה ובשנת 2001 תיאר את עצמו: "איני מגדיר את עצמי חוזר בתשובה, כי זה נראה לי קיצוני, ואני לא בדיוק מקיים תרי"ג מצוות."[1]
ב-1999 נבחר לשמש כנשיא אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, ושימש בתפקיד עד פסח 2002.
היה נשוי לפרופ' חנה יעוז-קסט, חוקרת השואה וספרות השואה באוניברסיטת בר-אילן, עד פטירתה ב-2014, ולהם שני ילדים.
נפטר ב-11 בפברואר 2021 ונקבר בבית הקברות ירקון.[2]
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתם של איתמר יעוז קסט ואשתו חנה יעוז ברחוב מרים החשמונאית 25.
חנה יעוז-קסט
חנה נולדה בשנת 1935 בתל אביב. למדה בתיכון עירוני ב' בעיר ולאחר שירותה הצבאי השלימה תואר ראשון ותואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט עשתהננ באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 1956 ל-1983 לימדה ספרות והיסטוריה בתיכון.
בשנת 1967 החלה ללמד באוניברסיטת בר-אילן. היא פרסמה 60 מאמרים בכתבי-עת מקצועיים, ערכה ספרי-לימוד, ספרי-עזר ואנתולוגיות.
בשנת 1989 הקימה את "מרכז סאל ואן גלדר" להוראת השואה באוניברסיטת בר-אילן.
משנת 1995 ועד מותה הייתה עורכת משנה של כתב עת לשירה "פסיפס".
הייתה חוקרת ספרות ישראלית, פרופסור חבר בחוג לחינוך באוניברסיטת בר-אילן. מחקרה עסק במחקר ספרות השואה, ניצולי שואה והדור השני לשואה.
הייתה נשואה למשורר איתמר יעוז-קסט, ולהם שני ילדים (שלהב ואראל).